החדר היה מואר באור עמום של נרות ריחניים. נועה, בת עשרים ושבע, עמדה ליד המיטה המכוסה במגבות לבנות וחיכתה. היא עבדה בעיסוי אירוטי כבר שנתיים, והכירה היטב את הרגע שבו הלקוח נכנס – את השקט הקטן שלפני שהגוף מתרפה. הגבר שנכנס היה באמצע שנות השלושים, גבוה, עם כתפיים מתוחות מיום ארוך. הוא התיישב על קצה המיטה, הסיר את החולצה באיטיות, ושכב על הבטן כפי שהיא ביקשה.

נועה מזגה שמן חם לכפות ידיה. הריח של יסמין ווניל התפשט בחדר. היא התחילה מהכתפיים, באצבעות חזקות אבל איטיות, לוחצת על נקודות המתח. הוא נשם עמוק יותר. היא ירדה לאורך עמוד השדרה, מרגישה איך השרירים נכנעים תחת המגע שלה. כל תנועה הייתה מחושבת – לא מהר מדי, לא חזק מדי – כך שהגוף שלו התחיל להתעורר לאט, כמעט בלי שהוא שם לב.

כשהפכה אותו על הגב, עיניו היו חצי עצומות. היא המשיכה מהחזה, יורדת בבטן, עוצרת לרגע לפני שהמגע הפך אינטימי יותר. הוא לא אמר מילה. רק הניח את היד שלו על ידה לרגע קצר, ואז שחרר. נועה המשיכה, הפעם לאט יותר, בתנועות מעגליות שהפכו את הנשימה שלו לכבדה. בחדר נשמעו רק קולות השמן על העור והנשימות. תל אביב בחוץ המשיכה לחיות – מכוניות, מוזיקה רחוקה, אנשים ברחוב – אבל בפנים הזמן נע אחרת.

היא התקרבה אליו, הגוף שלה קרוב לשלו, והמשיכה בעיסוי שהפך למשהו אחר לגמרי. הידיים שלה ידעו מתי ללחוץ ומתי רק לגעת. הוא עצם עיניים לגמרי. כשהגיע לשיא, זה היה שקט, כמעט מפתיע. אחריו נשארה שתיקה ארוכה. נועה ניגבה אותו בעדינות במגבת חמה, כיסתה אותו, וישבה לידו כמה דקות בלי לדבר. הוא פקח עיניים, חייך חיוך קטן, ולחש תודה.

כשיצא, החדר חזר להיות שקט. נועה כיבתה את הנרות אחד אחד, אספה את המגבות, ופתחה חלון קטן. אוויר הלילה של תל אביב נכנס פנימה, קר יותר ממה שציפתה. היא עמדה רגע ליד החלון, ידיה עדיין מריחות משמן, והסתכלה על האורות למטה. עוד לילה אחד. עוד גוף שרפה תחת הידיים שלה. היא ידעה שמחר יהיה עוד מישהו, עוד חדר, עוד שעה שבה העיר נעלמת ונשאר רק המגע.