הי לכל החברים שפה,

קוראים לי אלמה, ואני נמנית על אחת מאותן נערות ליווי בקריות. אני בת שלושים וחמש, ועוסקת כבר מספיק שנים במקצוע של נערות ליווי בקריות. נראה כי כבר חוויתי ועברתי הכול, גברים מכל הסוגים, כל אחד והפטיש שלו, כל אחד והשריטה שלו, ותהיה עמוקה ככל שתהיה. באתי מבית חרדי, לכן גם לא עשיתי צבא. החינוך שלי היה מאוד שמרני, כאשר לא היה בכלל דיבור על יחסי מין, שהיו מוקצים מחמת מיאוס. בוודאי אתם תמהים עכשיו מה לדוסית ולנערות ליווי בקריות? ובכן, החיים הובילו אותי לשם. נפלאות הן דרכי השם, בעוד הוא מתכנן לנו את החיים כראות עיניו. כנראה שזה השיעור שאני צריכה לעבור בחיים שלי, סוג של תיקון,  בשביל להיות מוכנה לעולם הבא, שכולו טוב.

את הבתולים שלי איבדתי אצל הלקוח הראשון שלי, אלכס. הגעתי למפגש הראשון אתו עם כיסוי ראש, מכיוון שהתחתנתי כבר בגיל שמונה עשרה. בעלי שיחיה היה תלמיד ישיבה אדוק, אבל לא תרם כהוא זה לפרנסת המשפחה. כאשר נולד הבן הבכור שלי, התחלתי להיכנס ללחץ, איך בדיוק נפרנס אותו? למן הרגע הראשון התאהבתי בבני, ורציתי בשבילו את כל הטוב שבעולם. דפדפתי במודעות השונות באינטרנט, עד שצדה את עיניי מודעה מודגשת – "נשים יקרות, בא לכן לעשות המון כסף? הצטרפתי לסוכנות של נערות ליווי בקריות, ותתחילו ליהנות מרווחה כלכלית". עוד באותו היום יצרתי קשר עם סוכנות הליווי, וכבר למחרת התחלתי לעבוד בה.

ובכן, הבה ונחזור למפגש הראשון בליווי שלי עם אלכס. סטינו קצת מהנושא המרכזי. אלכס היה גדול ממני בשני עשורים כמעט. הוא היה חסון ושרירי, אבל מה שהכי שמתי לב היה לעיניים הטובות שהיו לו. היו לאלכס גינוני נימוסין אירופאיים, ג'נטלמן אמתי. ובכן, כאמור לעיל הגעתי למפגש עם שביס על הראש, ואלכס פער את פיו לרווחה, עד כדי כך שחששתי לרגע שייכנס לו זבוב לפה.

"את דוסית", הוא שאל. "אודה ולא אבוש", עניתי. "וכמה לקוחות כבר היו לך לפניי?", הוא שאל, בחשש מה. "אם לומר את האמת, אתה הלקוח הראשון שלי, סחתין עליך". הוא השיב – "ואת עדיין בתולה"? עניתי לו – "מה פתאום, יש לי תינוק בבית. אבל אתה יודע, אנחנו מקיימים יחסי מין בצורה שונה מהחילוניים. עם כל הצניעות שיש בדבר". ניהלנו שיחה ערה במשך חצי שעה, ואלכס התוודה בפניי שהוא מפחד מאבא שבשמיים לחלל את כבודי. אמרתי לו שלא יחשוש, והאל הגדול הנחה אותי לעסוק במקצוע הכי עתיק בתנ"ך, והכול בסדר.

הסקס אתו היה מצוין, ופתח לי את כל מחסומי הבושה שעטפו אותי, ומאז רק השתכללתי יותר ויותר…